לאחר פטירת הורי ז"ל אספתי אלי את כל האלבומים, המכתבים, המסמכים והקלטות שנותרו אחריהם. היבטתי בחוסר אונים ב"עיזבון" והבנתי שאין ביכולתי לטפל בחומר. ואז ראיתי פרסום של נעמה עציון, שלמדה את המקצוע ופניתי אליה. נעמה התגייסה למשימה, ויחד איתי מיינה את כל החומר. אלבומים ישנים פורקו, תמונות מויינו וחולקו, מכתבים ומסמכים נסרקו. חלק מהחומר מצא בית בארכיונים שונים, בהם "יד ושם", הכל לפי הענין. בתהליך זה למדתי מחדש את ההסטוריה של הורי, פגשתי מכתבים שלא הכרתי ונפרדתי מתמונות ישנות שלא היה להן דורש. נעמה השכילה לשלב בין מקצוענות וידע שחסרו לי, לבין תשומת לב לפן הרגשי הכרוך במשימה מעין זו. לא הייתי מסוגלת לעשות זאת לבדי ועל כך אני מודה לנעמה מאד.

שנים על שנים שכבו אצלי ארגזים מלאים בניירת- של הורי וגם של הדור שמעליהם. לא היה לי כוח נפשי לגשת אל החומר- הדברים היו יותר מדי רגישים עבורי. כשעברנו דירה, הבחנתי בכך שחלק מהחומרים מעלים עובש, והבנתי שעלול להגרם לדברים נזק בלתי הפיך. ברגישות רבה נעמה עזרה לי לפגוש ולקרוא את החומרים, להחליט מה ראוי לשימור ומה חסר ערך, לסרוק ולהעביר את החומרים למדיה דיגיטאלית עכשווית, ולהפנות את המסמכים והתמונות החשובים לארכיון הציוני. בסיום התהליך הרגשתי שירד ממני נטל רב, פיזי ובעיקר נפשי- רגשי. והרווחתי מפגש מחודש ומרתק עם בני משפחתי , בעבר וגם בהווה.

באמת לא ידענו מה לעשות בכל הניירת שנשארה אחרי שפרקנו את בית הורי ז"ל. ברגע האחרון, ממש לפני שזרקנו, מצאנו תיקיה עם חומרים אישיים שהיו שייכים לחבר של אבי, שנהרג בקרב האחרון בגוש עציון במלחמת השחרור. היו שם פתקאות ורשימות שונות בכתב ידו, ותעודות שונות. לא היה לנו מושג מה לעשות בזה, אבל תחושת הלב אמרה לנו שאסור לזרוק. התעניינו, ואז שמענו על השרות של נעמה. היא עזרה לנו לאתר את הארכיון המתאים אליו נכון להפנות את החומר, ארכיון כפר עציון. נעמה עזרה לנו גם בארגון מחודש של החומר, לפני העברתו וסריקתו. זמן קצר אחכ', הסתבר שמשפחתו של אותו חלל צה"ל, התחילה להתעניין בו ובקורותיו, וחיפשה עליו חומר. הכל היה מוכן עבורה. הרגשנו שבמידה רבה 'גאלנו' את אותו חלל צה"ל מאלמוניותו, אבל לבד לא היינו יודעים לעשות זאת. נעמה הייתה האדם הנכון במקום הנכון, ועשתה את הדברים במקצועיות ובענייניות!